רעיונות לסדנאות יצירה בירושלים
ירושלים היא אחת הערים היפות והמעניינות ביותר בישראל, ויש שיגידו
הכנת תליון מזכוכית
ניפוח זכוכית הינה טכניקה לעיצוב של זכוכית באמצעות ניפוח אוויר לתוך זכוכית חמה. הזכוכית הופכת לנוזלית בטמפרטורות גבוהות ואז ניתן לעצבה באמצעות טכניקה זו ניתן ליצור כלים, תכשיטים ויצירות אומנות. בישראל מספר מקומות מוגבל בהם ניתן ללמוד את הטכניקה וביניהם באקדמיה בצלאל. בשפה העברית נהוג להתייחס לצורות שונות של פיסול ועיצוב זכוכית כ”ניפוח זכוכית” כגון טכניקת מבער אשר לאו דווקא כוללות ניפוח.
הזכוכית:
שרשרת זכוכית
החומר העיקרי בזכוכית הינו חול. חול הינו הרכב כימי בשם צורן דו חמצני או “סיליקה” SiO2. סיליקה הינו מינרל מאוד נפוץ ונמצא בין היתר בתצורת קוורץ. הרכב זה נמס ב1800 מעלות צלזיוס אך היות ואלו טמפרטורות גבוהות במיוחד ומאוד קשה לעבוד איתן, מוסיפים לסיליקה סודה Na2CO3, אשר מורידה את טמפרטורת ההמסה ל800 מעלות צלזיוס בלבד. הבעיה בסודה שיש לה תכונה של המסה במים ועל כך צריך להקשיח את ההרכב על מנת שלא ינזל כאשר מגיע במגע עם מים. על כן מוסיפים גם סידן פחמתי CaCO3 אשר הופך את הזכוכית לעמידה וחזקה. יחד שלשת המרכיבים הללו יוצרים את מה שאנו מכירים בתור זכוכית סודה. כוסות, מראות , שעונים ועוד כלים רבים עשויים מזכוכית זו. ניתן לשנות במעט את התרכובות על מנת לשנות את תכונת הזכוכית. למשל זכוכית בורוסיליקט אשר הידועה מבין זכוכיות אלו היא “פיירקס” היא בעלת תכונה של עמידות במעבר מהיר בין טמפרטורות ולכן כלים כמו תבניות זכוכית, גופי תאורה, טלסקופים, עדשות, באנגים לעישון וכלי מעבדה עשויים מזכוכית זו. על מנת להוסיף צבע לזכוכית משתמשים במתכות שונות כגון ברזל אורניום וכרום. מסכי סמארטפונים מקבלים תוספת של אשלגן ואלומיניום על מנת להפוך אותם לעמידים פני נפילות ושריטות מוסיפים אלומיניום.
טכניקות:
כבשן
מנפחי זכוכית עובדים עם כבשן שבתוכו כלי קיבול קרמי. כלי הכיבול הזה עומד בחום מאוד גבוה ולתוכו מכניסים את הזכוכית. לאחר המסת הזכוכית אוספים אותה על קצה של צינור ניפוח ודרכו נופשים על מנת לנפח את הזכוכית. לאחר הוצאת זכוכית שקופה מהכבשן ניתן להוסיף לה בצורה של ציפוי או טבילה זכוכית צבעונית שבה לרוב בצורה של “פריטים”- גרגירים קטנים. זכוכית זו נמסה לתוך הבועה השקופה והופכת אותה למרהיבה ביופיה. ניפוח בכבשן כוללת ניפוח חופשי של כלים וכן ניפוח לתוך תבניות. היות ומדובר בעבודה עם משקלים גבווהים ובחום מאוד גבוה, המנפחים נעזרים בחמורים שעליהם מעמידים את הצינורות ובספסלים לישיבה בזמן העיצוב. ניפוח כבשן כולל בעיקר ייצור של כלים ויצירות אומנות גדולות במיוחד
מבער
מבערי ניפוח זכוכית
טכניקה זו כוללת חימום זכוכית באמצעות מבער. את צינורות או מוטות הזכוכית מחזיקים ביד בזמן שהקצה שלהם נכנס לתוך להבת המבער. קצה הזכוכית מתחיל להתחמם והופך לנוזלי. זה השלב בו ניתן לעצב על ידי ניפוח, חיבור מתיחה, כיווץ, חיתוך ועוד טכניקות מגוונות אחרות. עבודת מבער היא עבודה עם משקלים קטנים יותר ובחום נמוך יותר ובאמצעות טכניקה זו נמצא ייצור כלים קטנים ומדויקים יכגון כלי מעבדה, כלי בית קטנים כגון אגרטלים וכוסות וכן תכשיטים כגון טבעות, תליונים וכו’.
על מנת לא לקרר את טמפרטורת הזכוכית מהר מידי, דבר העלול לגרום לסדקים ושברים בזכוכית בגלל פערי לחצים, לרוב מניחים את הזכוכית בתנור הרפיה, אשר מקרר את הזכוכית בצורה הדרגתית.
היסטוריה:
גוף תאורה מזכוכית
צורת הזכוכית הראשונה הידועה לאדם הינה הזכוכית הנוצרת כתוצאה מפגיעות ברק בחול. בחופי ים בהם סופות ברקים נפוצות ניתן למצוא זכוכית ברחבי החוף. אנו רואים עדויות כבר מתקופת האבן של שימוש ושינוע של זכוכית וולקנית שככל הנראה שומשה על ידי בני אדם לייצור כלים חדים.
באזור מסופוטמיה (סוריה של ימינו) ומצריים ב2500 לפנה”ס הופיעו זכוכית בצורה של חרוזים אשר לא ברור כיצד ומדוע הם נוצרו. ב1500 לפנה”ס במצרים יצרו אגרטלים מזכוכית שקופה ואנו מגלים שב650 לפנה”ס היה כתב שהיווה מעין חוברת הוראות ליצור זכוכית בספריה של ממלכת אשור.
את טכניקת ניפוח הזכוכית בכבשן פיתחו ככל הנראה ב100 לפנה”ס שם חלה מהפכה משמעותית בייצור זכוכית והתחילו לייצר זכוכית בכמויות גדולות במיוחד. באותה תקופה מתרחשת תפוצה רחבה של זכוכית באימפריה הרומית ולמרות ירידה באיכות הטכניקה לאחר המאה השלישית אנו מגלים פריצת דרך משמעותית בשנת 1000 כאשר מתחילים להשתמש בסוג זכוכית נפוצה הרבה יותר מזכוכית סודה שהייתה באגן הים התיכון והיא זכוכית העשויה מאפר של עצים. זכוכית זו ידועה גם בתור זכוכית פינית. ניתן להבחין בהבדלים ברורים בין ייצור הזכוכית בצפון העולם לעומת אגן הים התיכון מרגע זה ואילך. בשנת 1500 אנשים מוונציה החלו לפתח טכניקה של ייצור מראות המאופיינות בהשתקפות מדויקת במיוחד. אותם אנשים ביצעו זאת באי מורנו שבאטליה ועד היום עדיין קיימים אומני זכוכית רבים באי זה והוא נחשב למוקד עליה לרגל של אוהבי זכוכית.
ניפוח זכוכית בישראל:
חנוכיה מזכוכית
“לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז” (איוב כח,יז). פסוק זה מוכיח כיצד בעבר הזכוכית הייתה נחשבת ליקרה במיוחד. בגלל תכונותיה המרהיבות של צבעוניות, שקיפות ובידוד היא הפכה להיות חומר גלם יקר שמשווה לזהב.
בישראל נמצאו מפעלי זכוכית ענקיים מלפני 1600 שנים משלהי התקופה הרומית. האזור כולו היה בסיס משמעותי להפקה של זכוכית בגלל החול שנחשב משובח בזמנו בחופי עכו. בסוף המאה ה18 הברון דה רוטשילד הקים מפעל לייצור בקבוקי זכוכית ליקבים בארץ על בסיס החול שנמצא בקרבת המפעל. למצער, החול לא היה איכותי דיו לייצור זכוכית ועל כן המפעל נסגר. כיום המבנה הינו ה”מזגגה” מוזיאון לארכיאולוגיה וזכוכית.
מזוזה מזכוכית
בשנת 2000 ערב המילניום, האומן המפורסם ביותר בעולם בתחום הזכוכית דייל צ’יהולי הציג תערוכה יחיד ענקית במוזיאון מגדל דוד. תערוכה זו הייתה עד אותו הרגע התערוכה הגדולה ביותר בעולם של צ’יהולי והייתה מרהיבה ומרשימה מאין כמוה. במוזיאון נרשמו מספר ביקורי שיא לתערוכות ומוזיאונים עם למעלה ממיליון כניסות.
יעל ולוך
מקורות:
המדע מאחורי ניפוח זכוכית:
https://www.acs.org/content/acs/en/pressroom/reactions/videos/2017/how-does-glassblowing-work.html
תערוכת צ’יהולי בישראל:
https://www.tod.org.il/exhibition/jerusalem-2000
ההיסטוריה של ניפוח הזכוכית:
ירושלים היא אחת הערים היפות והמעניינות ביותר בישראל, ויש שיגידו
פעילויות העשרה הן פעילויות שמטרתן היא הרחבת האופקים של ידע
בפוסט זה אספר לכם מה אתם תוכלו לחוות אצלנו- הסטודיו
הסטודיו ממקום בבית אות המוצר, מבנה עתיק ומרהיב ביופיו הטומן בחובו גלריה מדהימה של אומנות, אמני קראפט ממגוון סוגים ומסעדה מטריפה שתסגור לכם גם את הפינה של הארוחה. צמוד למתחם התחנה.
״הסטודיו לניפוח זכוכית של ירושלים״